אינסולין בזאלי טרגלודק הראה הפחתה בסיכון להיפוגליקמיה ושיפור באיזון גליקמי

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את היעילות הקלינית של מעבר לאינסולין דגלודק (IDeg) בחולים עם סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2 המקבלים אינסולין במסגרת טיפול קליני שיגרתי.

העבודה בוצעה כמחקר תיקים, רטרוספקטיבי, רב מרכזי. בכלל החולים, אינסולין בזאלי הוחלף ל-IDeg שישה חודשים לפחות לפני תחילת איסוף הנתונים. נתוני בסיס הוגדרו כתיעוד העדכני ביותר במהלך תקופה של שלושה חודשים לפני המתן הראשוני של IDeg. הערכים בתקציר מוצגים כממוצעים עם רווחי סמך של 95%.

החוקרים מצאו כי בחולי סוכרת סוג 1 המוגלובין מסוכרר פחת ב-2.2 (2.0-2.6) מילמול/מול (0.20% [0.17-0.24%]) בנקודת זמן של שישה חודשים לעומת נתוני הפתיחה (p<0.001). יחס השיעורים של היפוגליקמיה כוללת (0.79 [0.69-0.89]), היפוגליקמיה לילית שאינה חמורה (0.54 [0.42-0.69]) והיפוגליקמיה קשה (0.15 [0.09-0.24]) היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית שישה חודשים לאחר החלפת הטיפול לעומת התקופה לפני החלפת הטיפול (p<0.001 עבור כלל התוצאים). מינון אינסולין יומי פחת ב-4.88 יחידות (4.42-5.52), המייצג שינוי של 11%, לאחר שישה חודשים לעומת נתוני הבסיס (p<0.001).

בחולי סוכרת סוג 2, המוגלובין מסוכרר פחת ב-5.6 (4.7-6.3) מילמול/מול (0.51% [0.43-0.58%]) בנקודת זמן של שישה חודשים לעומת נתוני הפתיחה (p<0.001). יחס השיעורים של היפוגליקמיה כוללת (0.39 [0.27-0.58]), היפוגליקמיה לילית שאינה חמורה (0.10 [0.06-0.16]) והיפוגליקמיה קשה (0.075 [0.01-0.43]) היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית בשישה חודשים לאחר החלפת הטיפול לעומת התקופה לפני החלפת הטיפול (p<0.001 עבור שני התוצאים הראשונים ו-p=0.004 עבור התוצא השלישי). מינון אינסולין יומי פחת ב-2.48 יחידות (0.71-4.24), המייצג שינוי של 3% לאחר שישה חודשים לעומת נתוני הבסיס (p=0.006). התוצאים הקליניים לאחר 12 חודשים היו דומים לתוצאים לאחר שישה חודשים.

מסקנת החוקרים היא כי מעבר לאינסולין דגלודק מסוגי אינסולין אחרים בחולי סוכרת סוג 1 וסוג 2 משפר שליטה גליקמית ומפחית את שיעור ההיפוגליקמיות במסגרת טיפול קליני שיגרתי.

מקור: 

Siegmund, T. et al. (2017) Diabetes Obesity and Metabolism