ה-Diabetes Staging Systemי(DSS) הוא כלי חדש לניהול חולי סוכרת, המשמש לקביעת שלב המחלה באופן דומה לכלים המשמשים לצורך קביעת שלב אונקולוגי. כלי זה נועד לשפר את התקשורת בין הרופאים למטופלים ואת הטיפול במחלה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Diabetes, Obesity and Metabolism', החוקרים ערכו יישום של כלי זה על שלושה ניסויים גדולים שנעשו על התוצאים הקרדיווסקולריים (CV) בחולי סוכרת סוג 2 (T2D). מטרת החוקרים הייתה להעריך האם עלייה בשלב ה-DSS נקשרת עם שיעורים גבוהים יותר של תמותה מכל-סיבה (ACM: all-cause mortality) ו/או תמותה על רקע CV.
ה-DSS משתמש באירועים CV שונים (ללא אירועים ו-≥3: שלב 1 עד 4), מחלת כליות סופנית (שלב 5) וסיבוכים מיקרו-וסקולריים (ללא ועד 3: A עד D) על מנת לקבוע את שלב המחלה בחולי T2D. החוקרים קבעו את שלב ה-DSS בחולים מהניסויים CAROLINA,יEMPA-REG OUTCOME ו-CARMELINA. במסגרת המחקר החוקרים חישבו את שיעורי ההיארעות לתמותה ACM/CV לאורך כל שלבי ה-DSS וערכו אנליזות רגרסיית קוקס.
מתוצאות המחקר עולה כי הסיכון לתמותה ACM או CV עלה עם העלייה ב-DSS בשלבים 1 עד 5 (p for trend <0.0001) בכל הניסויים. ב-CAROLINA, הסיכון לתמותה ACM ו-CV עלה עם הגידול במספר הסיבוכים מיקרו-וסקולריים (A עד D) (both p for trend <0.0001), ובאופן דומה גם ב-CARMELINA (p for trend=0.0020 ו-0.0005, בהתאמה). ב-EMPA-REG OUTCOME, המצאות של כל שלושת הסיבוכים המיקרו-וסקולריים שהוגדרו (שלב D), בהשוואה למצב ללא אף אחד מהם, הוביל לסיכון מוגבר לתמותה ACM ו-CV (p=0.0015 ו-0.0010, בהתאמה).
החוקרים מסכמים כי יישום ה-DSS על פני אוכלוסיות של ניסויים קליניים שנערכו על חולי T2D עם רמות שונות של סיכון CV הדגים כי בחולים עם שלב DSS גבוה יותר ישנו סיכון מוגבר באופן מובהק לתמותה ACM ו-CV. עוד מוסיפים החוקרים כי יתכן ותהיה תועלת מהערכה של כלי ה-DSS בקרב אוכלוסיות T2D אחרות, הכוללת את הערכת השפעתם של תוצאים נוספים כגון אי ספיקת לב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
