איזוק ידיים ורגליים, קשירה למיטה בתחתונים בלבד וכיסוי עיניים במשך כל שעות היממה, שחרור מוקדם גם במצב שעלול לסכן את העצורים עד לרמה של רשלנות רפואית וטיפול שלעתים אינו עומד בסטנדרטים רפואיים מקובלים – כך נעשה אשפוז עצורים מעזה בבתי חולים ציבוריים ובבתי חולים שדה המיועדים להם, על פי דו"ח שפורסם בחודש האחרון על ידי עמותת רופאים לזכויות אדם.
עוד בעניין דומה
"העצורים מעזה מציבים אתגרים רבים לבתי החולים בהם הם מתאשפזים, לרבות אבטחת החולים עצמם והשמירה על הצוות המטפל", נכתב בדו"ח. "נראה כי בתי החולים הציבוריים בישראל אינם ערוכים כראוי להבטחת אשפוזם הבטוח של העצורים, ככל הנראה בשל היעדרם או אי יישומם של נהלים הנוגעים למצבים מסוג זה.
"במסגרת כך, ההחלטות לגבי אשפוזם של העצורים במחלקות כירורגיות, יחידות טיפול נמרץ או שחרורם מבית החולים, מתקבלות באופן עקבי על ידי צוות בית החולים, ההנהלה וגורמים צבאיים - וזאת רק לאחר שכבר התאשפזו", נכתב בדו"ח.
בדו"ח שעוסק בטענות רפואיות ביחס לטיפול הניתן לעצורים מעזה, נגבו עדויות כשהתפקידים והפרטים המזהים של המקורות הוסרו במטרה להגן על בטחונם.
עוד נכתב כי ההתייחסות לעצורים נעשית עם מספר זיהוי בן חמש ספרות, ללא שמות, וכי בעת אשפוזם בבתי חולים, הצוות הרפואי רושם אותם כ"אלמוני", יחד עם מספר הזיהוי שנקבע להם.
בהתייחסות לכיסוי העיניים נכתב כי ייתכן שהוא מסייע לטיפול, כפי שנמסר בעדויות של מספר אנשי צוות שציינו כי על ידי כך שנמנע קשר עין ישיר בין המטפל למטופל, מטושטשים המימדים האנושיים של העצור וניתן להתייחס לטיפול כאל משימה טכנית בלבד.
בדו"ח מובאות דוגמאות למקרים של שחרור מוקדם של עצורים פצועים שנזקקו לטיפול חירום לאחר פציעה קשה, על שימוש סלקטיבי במשככי כאבים בבתי החולים, על גישה מוגבלת לטיפול מומחים בבתי חולים שדה ועוד. "כך למשל", צוין, "למרות שמטופל עבר טיפול פולשני בהכרה מלאה, לא ניתנו לו משככי כאבים - לא במהלך הטיפול ולא לאחריו. במקרים נוספים, צוותים רפואיים הביעו התלבטות לגבי מתן משככי כאבים, תוך שהתייחסו למקרים שבהם מנעו זאת ממטופלים באופן מכוון".
במקרים רבים, צוותים רפואיים בבתי החולים סירבו להעניק טיפול לעצורים מעזה. דוגמה: "רופאה דיווחה על לפחות שלושה מקרים שבהם אחיות או טכנאי הדמיה סירבו להעניק טיפול ושבעקבות כך היה צורך להחליפם באנשי צוות אחרים". התנגדותם של בתי החולים לקבלת עצורים מעזה זכתה לתמיכתו של שר הבריאות אוריאל בוסו שביטל בינואר השנה את הנוהל לקליטת תושבים משטחי האויב בבתי החולים "מטעמים הומניטאריים".
הכותבים מציינים כי "אנשי רפואה רבים הביעו עמדה לפיה לעצורים מעזה יש להעניק טיפול מינימלי בלבד במטרה למנוע את מותם, וחלקם אף טענו כי יש למנוע מהם גישה למתקנים רפואיים באופן גורף. מתוך השקפה זו, כל טיפול רפואי נתפס כפריבילגיה ולא כזכות יסוד המובטחת לכל אדם באשר הוא אדם.
במקרים בהם בכל זאת הוענק טיפול, עובדי רפואה הביעו את רצונם להענקת טיפול רפואי כדי לסייע לכוחות הביטחון לתחקר את המטופלים. "באופן כללי", צוין בדו"ח, "נדמה כי הצוותים הרפואיים העדיפו תכופות לקבל החלטות החורגות מהנורמות האתיות".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
